פטרון

שוקן הושפע עמוקות מספרים שקרא על תחיית האמנות הקלאסית בתקופת הרנסנס. הוא ראה עצמו פטרון תרבות כדוגמת דה-מדיצ’י, ותמך משך עשרות שנים בסופרים, אמנים, ומלומדים רבים. פעילותו התרבותית החלה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשמימן את המגזין הספרותי Der Jude בעריכת הפילוסוף מרטין בובר, ואת תרגום התנ”ך של בובר מעברית לגרמנית. מעמדו כפטרון צמח במהרה, עת לקח תחת חסותו את המלומד הצעיר גרשום שלום ואת הסופר ש”י עגנון, לעתיד חתן פרס נובל לספרות. הוצאת הספרים Schocken Verlag שהקים בברלין בשנת 1930 הפכה למקלט לסופרים שלא הורשו לפרסם את יצירותיהם בחברות אריות תחת המשטר הנאצי.

לאחר שגורשו מגרמניה במהלך שנות השלושים, סייע שוקן לאנשי תרבות גרמנים-יהודים להתמקם מחדש ולהמשיך ליצור ולפרסם מעבר לים. חלק ניכר מפעילותו הפילנתרופית נעשה דרך המכון לחקר השירה העברית ו- המכון לחקר הקבלה, שפעלו משנת 1933 ואילך תחת ספריית שוקן בירושלים. המכונים העניקו תמיכה כלכלית לדור שלם של חוקרים ואמנים שנעקרו מאירופה, והספרייה סיפקה להם סביבת עבודה מזמינה ומעוררת השראה. ספריית שוקן, שהוקמה ברחוב בלפור בירושלים, הכילה 60,00 כרכים יקרי ערך, ושכנה במבנה מרשים אותו תכנן האדריכל אריך מנדלסון, בן טיפוחיו של שוקן שעקר יחד איתו מברלין לירושלים.

כבר כאדם צעיר מצא שוקן השראה בכתבי המשוררים היינה וגתה, שהטיפו להעצמה אישית דרך צמיחה רוחנית. כמו כן, הוא הושפע עמוקות מספרו של ההיסטוריון יעקב בורקהרדט, ״תרבות הרנסנס באיטליה״. כאשר השלים עם כך שהוא עצמו לא נועד להיות משורר או סופר חשוב, החליט שוקן לפעול כמורה דרך וכפטרון נדיב, ולהשתמש בגאונותו העסקית כמנוף שיאפשר לו להטביע חותם משמעותי על עולם התרבות וההגות.