באוהאוס

בכל הנוגע לעיצוב ולאדריכלות, שוקן היה פטרון חלוץ ואנין טעם. הוא סלד מעיצובים בארוקיים מורכבים ויקרים, וחתר לפשטות ולפונקציונליות. בשנת 1926 הוא התיידד עם ולטר גרופיוס, מייסדו ומנהלו הראשון של בית ספר באוהאוס לעיצוב, ונסע לדסאו כדי לבקר את בית הספר ולהתרשם ממקור ראשון מכור ההיתוך של מהפכת הבאוהאוס. באירוחו של גרופיוס, פגש שוקן אמנים ומעצבים כגון וסילי קנדינסקי, לסלו מוהולי-נג’י, ומרסל ברויר.

גרופיוס ועמיתיו חשפו את שוקן לשפע של חידושים: שימושים חדשים בחומרים ובצבעים, רעיונות אדריכליים נועזים, והתפתחויות בתחום העיצוב הגרפי. שוקן, שעינו תרה תמיד אחר קווים נקיים ופשוטים, שכר את אמני הבאוהאוס כדי לעצב את מוצרי חנויות הרשת, וכן פרסומות, סמלילים, עלונים, ואפילו את תגיות המחיר של המוצרים.

בית ספר באוהאוס סגר את שעריו בהוראת הנאצים בשנת 1933. קנדינסקי ומוהולי-נג’י עקרו לפריז ולשיקגו, והפכו לאמנים בעלי שם עולמי. גרופיוס וברויר עברו לבוסטון, שם המשיכו בעבודתם כאדריכלים מובילים וכפרופסורים בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד. כיום נחשבת תנועת הבאוהאוס כחלוצת מהפכת העיצוב המודרני של המאה העשרים.