רשת חנויות שוקן
מרקע צנוע של חיי עוני ועבודה קשה בנו האחים שלמה-זלמן ושמעון שוקן את רשת חנויות הכלבו הרביעית בגודלה בגרמניה. בשיאה כללה הרשת 20 חנויות, העסיקה למעלה מ- 6,000 עובדים, ושירתה מיליוני צרכנים. חנויות הדגל של הרשת הוקמו בנירנברג (1926), שטוטגרט (1928) וקמניץ (1930), ותוכננו ע״י אריך מנדלסון, בן טיפוחיו ואדריכל-הבית של שוקן. כיום, מבני החנויות הללו נחשבים ליצירות מופת חלוציות של אדריכלות המאה העשרים.
לאחר מותו של אחיו שמעון בתאונת דרכים בשנת 1929, הפך שוקן למנהל היחיד של רשת החנויות. חרף השפל הכלכלי והמיתון שהכו את גרמניה בשנות השלושים, המשיך שוקן להרחיב את הרשת בקצב מסחרר, ופתח חנות חדשה כמעט בכל שנה. במקביל לחוויית הקנייה הרגילה בחנויות, מחלקת הזמנות הדואר של הרשת סיפקה מוצרי ביגוד, ריהוט, וכלי בית איכותיים לכל רחבי המדינה, ובמחירים שווים לכל נפש. לקוחות ועובדים בכל רחבי גרמניה הפכו לנאמנים נלהבים של המותג “Schocken”, ושל הערכים אותם ייצג.
כשעלה היטלר לשלטון בינואר 1933, היפנו עיתוני המפלגה הנאצית את תשומת ליבם אל שוקן, אותו האשימו ב- “ניצול העם הגרמני”. יוליוס שטרייכר, עורכו הראשי של העיתון הנאצי דר שטירמר, ניהל מלחמת חורמה כנגד שוקן, והזהיר אזרחים ארים מלקנות בחנויות הרשת. חיילי SA נאצים חסמו את פתחי החנויות במספר ערים, ובזזו את תכולתן. אולם, בסופו של דבר, במקום לפגוע בעסקי הרשת, שהיוותה גורם מרכזי בהעלאת איכות החיים של העם הגרמני, העדיפו הנאצים להעבירה לידיים אריות (פעולה שכונתה “אריאניזציה”). בשנת 1938 אילצה הממשלה את שוקן למכור את הרשת עבור שבריר משוויה הריאלי לקבוצת חברות אריות בראשות דויטשה בנק.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 חילקו בנות הברית המנצחות את גרמניה המובסת לשתי מדינות נפרדות: מערב גרמניה, שהייתה לה זיקה חזקה לארה״ב ולאירופה המערבית, ומזרח גרמניה, שהפכה לגרורה קומוניסטית של ברית המועצות. בשנת 1949 הצליח שוקן להשיב את בעלותו על חלק קטן מחנויות הרשת שהיו ממוקמות במערב גרמניה. אבל, לא הוא ולא ילדיו היו מוכנים לשוב ולהתגורר בגרמניה. הוא ניסה לנהל את עסקי הרשת ממשרדיו בניו יורק ובירושלים, ובשלב מסוים מהעיר ציריך, אך ניסיונות שיקום הרשת לא צלחו והסבו לשוקן תסכול ואכזבה. ילדיו העדיפו להימנע ממעורבות בניהול העסק, ופנו לחיים משלהם. בשנת 1953 נמכרו חנויות הרשת, וחלקן המשיכו לפעול תחת מותגים אחרים כגון Merkur.
בשנת 2015 יזמה מדינת סקסוניה, בשיתוף פעולה עם המשפחה, את שיפוצה המלא של חנות הדגל של רשת שוקן בעיר קמניץ. חזית הבניין שומרה כהעתק כמעט מדויק של יצירת המופת המקורית של מנדלסון, לרבות שלט SCHOCKEN המסיבי שהתנוסס מעל הכניסה לחנות. כיום מאכלס הבניין מוזיאון שמציג את התפתחות ההיסטוריה האנושית של האזור. אגף נפרד וייעודי, בן שלוש קומות, מוקדש לחייהם ומורשתם של שוקן ומנדלסון.
רבים מנכדיו וניניו של שוקן הגיעו אל קמניץ מישראל ומארה״ב אל טקס פתיחת המוזיאון. בנוסף להם, נכחו בארוע אזרחים קשישים ששמרו אמונים למותג “שוקן” שמונים שנה לאחר שהחנות האחרונה ברשת סגרה את שעריה. לאחר טקס הפתיחה אירחה ראש העיר של קמניץ את בני המשפחה בלשכתה, ונשאה נאום מרגש על תפקידה הייחודי של רשת שוקן בהיסטוריה של העיר ובחיי תושביה.
חנות שוקן בקמניץ
חנות הכלבו “שוקן” בעיר קמניץ, שעוצבה על ידי אריך מנדלסון, נפתחה בשנת 1931 והפכה לסניף הגדול ביותר של רשת שוקן באותה עת. עיתון מקומי ציין שפתיחת החנות מבשרת שיפור באיכות החיים של תושבי העיר, שכן רשת שוקן מחויבת לספק מוצרים איכותיים במחירים שווים לכל נפש.
במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצה קמניץ ע״י מטוסי בעלות הברית, ומרכז העיר נחרב עד עפר. באורח פלא, בניין החנות המרשים שרד את הפצצות האוויר, ונשאר ללא פגע. תחת השלטון הקומוניסטי שלאחר המלחמה שימש מבנה הזכוכית והפלדה המלוטש – אייקון מודרניזם היסטורי – כמחסן לחלקי חילוף צבאיים.
לאחר האיחוד מחדש של גרמניה, מימנה מדינת סקסוניה בשנת 2015 שיפוץ מקיף של הפנינה האדריכלית ששוקן ומנדלסון הקימו במרכז העיר. כיום מאכלס הבניין את מוזיאון SMAC, שמציג את התפתחות ההיסטוריה האנושית באזור סקסוניה. אגף נפרד בן שלוש קומות מוקדש לחייהם ולפועלם של מנדלסון ושוקן.
חנות שוקן בשטוטגרט
חנות הכלבו “שוקן” בשטוטגרט, שעוצבה על ידי האדריכל אריך מנדלסון, נפתחה בשנת 1923 בפינה אפורה ומוזנחת יחסית של העיר. עיצובה המודרניסטי החלוצי התבסס על קווים נקיים, שילובים נועזים של פלדה וזכוכית, וסמליל SCHOCKEN ענק ומואר היטב. מנדלסון, שהיה נשוי לצ’ליסטית לואיזה מאס ומצא השראה במוזיקה, כתב שהעיצוב הבסיסי של הבניין התגבש במוחו במהלך קונצרט מיצירותיו של באך.
האדריכלים הנודעים מיס ואן דר רוהה, גרופיוס ולה קורבוזיה עלו לרגל לנקודת הציון האדריכלית החדשה בשטוטגרט, ואישרו בכך את מעמדו של מנדלסון כאחד מגדולי אדריכלי גרמניה. בביקורת שהתפרסמה בזמנו על הבניין נכתב: “בדמדומי הערב… האור שבוקע מתוך הבניין קורן אל המטרופולין שסביבו, והופך למעשה קסם מודרני”.
