אסתטיקן

שוקן היה אנין טעם בכל רמ”ח אבריו. הוא ייחס חשיבות עצומה לעיצובם של המוצרים אותם שיווק, של המבנים אותם בנה, ושל הספרים אותם הוציא לאור. חנויות הכלבו שלו היו יצירות מופת של אדריכלות מודרנית, והמוצרים שנמכרו בהן קצרו שבחים על הפונקציונליות התכליתית והאלגנטיות הפשוטה שביטאו. כטהרן שמתעניין בכל פרט ותג, גייס שוקן אמני באוהאוס כגון לסלו מוהולי-נג’י והרברט באייר כדי לעצב את הפרסומות, הסמלילים, ואפילו את תגיות המחיר של מוצרי רשת שוקן.

קנאותו של שוקן לשלמות אסתטית באה לידי ביטוי מרבי בגישתו הטוטאלית לתחום ההוצאה לאור. הוצאת הספרים Schocken Verlag, אותה הקים בברלין, הפיקה את הספרים היפים ביותר שפורסמו בגרמניה בשנות השלושים. המודרניזם הנקי של עטיפות הספרים, הניר המשובח, הכריכות המעודנות לעילא, כמו גם הגופנים (fonts) המיוחדים אותם הזמין מטובי המעצבים, שיקפו את מחויבותו של שוקן לפשטות, יופי, ופונקציונליות.

גישתו העיצובית של שוקן הושפעה מתנועת העיצוב התעשייתי Werkbund הגרמנית. בפרט, הוא התרשם עמוקות מעבודתו של המעצב הנודע פטר ברנס, שהעסיק בסטודיו שלו רבי-אמנים דוגמת מיס ואן דר רוהה, לה קורבוזיה ווולטר גרופיוס. שוקן התפעל ממחויבותם של חברי התנועה “לנהל מלחמת חורמה נגד הקיטש על ידי התמקדות בפונקציונליות של מוצרים ובניינים, ותכנונם בהתאם״. כמו כן, הוא התרשם עמוקות מן הגישה העיצובית הנועזת של תנועת הבאוהאוס. העדפות אומנותיות אלו, אותן הפך שוקן במהרה למוצרים ובניינים בני-קיימא, עמדו בניגוד גמור לערכיו הריאקציונריים של המשטר הנאצי, ותרמו לסימונו כגורם חתרן.