הארץ

בשנת 1936 היה שוקן משוכנע כי קהל קוראי העברית בפלשתינה-א”י יצא נשכר מעיתון ליברלי מן הסוג אליו נחשף בגרמניה שלפני מלחמת העולם הראשונה. הוא החליט להקים עיתון יומי שיהיה בית לעיתונות מאוזנת, רציונלית, אינטיליגנטית וביקורתית. הוא קנה עיתון עברי קטן שמשרדיו בתל אביב, ומינה את בנו גרשום כמוציא לאור. אחד הפרויקטים הראשונים של העיתון היה פירסום טיוטת ספרו המונומנטלי של עגנון אורח נטה ללון כסדרה בהמשכים, בת 139 גיליונות, שפורסמו בזמן אמיתי, תוך כדי כתיבת הספר. לימים יאמר אנדרס אסטרלינג, יו”ר ועדת פרס נובל בספרות, שאורח נטה ללון היה הישגו הגדול ביותר של עגנון.

גרשום שוקן ניהל את עיתון הארץ ביד רמה במשך יותר מחמישה עשורים, עד שנת 1990. אף שדבק בחזונו הכללי של אביו, הרחיב גרשום את סיקור העיתון והעניק לו זהות ייחודית. הארץ נמנע מרדיפה אחר סנסציות, גינה כל סוג של קיצוניות פוליטית, והציע לקוראיו מוסף ספרות ותרבות מורחב. ללא זיקה עם מפלגה פוליטית כלשהי, שואף הארץ להנחיל ערכים ליברליים אוניברסאלים, ולעודד פתרונות שלום פרגמטיים לסכסוכים הפוליטיים הקשים שפוקדים את ישראל.

כעיתון היומי הוותיק המתפרסם בישראל, ממשיך הארץ לפעול לאור ערכי התרבות והליברליזם שהתווה עורכו הראשון, גרשום שוקן. מאז שנת 1990 מנוהל העיתון על ידי בנו של גרשום, הנכד עמוס שוקן. תחת הנהלתו של עמוס הורחב העיתון משמעותית, והפך למופת של הגנה על זכויות אדם והנעה לאקטיביזם חברתי. בנוסף, פיתח העיתון מוסף עסקים מתוחכם ונרחב, הידוע בחשיפת פרשות שחיתות ובביקורת נוקבת על פעילות הממשלה. 

בימים של משבר מנהיגות, הדתה והחלשות מערכת המשפט, עומד הארץ כצוק איתן של ליברליזם, רציונליות, וצדק חברתי. דיוויד רמניק, עורך ה- New Yorker, תיאר את הארץ כ- “מוסד הליברלי החשוב בישראל”, ומגזין Nation כינה אותו “משואת האור הליברלית של ישראל”.

אתר “הארץ”