יזם

שוקן היה יזם נועז שהקים אימפריה עסקית בעשר אצבעותיו. על אף שהיה איש ספר מטבעו, הוא נאלץ לעזוב את ספסל הלימודים בגיל 14, ולעבוד כשוליה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לאחר שהתגלגל בין עבודות שונות, הוא חסך מספיק כסף כדי לרכוש, יחד עם אחיו שמעון שוקן, חנות כלבו בעיר צוויקאו (1901). לאחר מות אחיו בתאונת דרכים, השיק שוקן חנויות כלבו נוספות בחבל סקסוניה. הוא ייעל את תפעול החנויות, הקים מנגנון רכש ומלאי מאוחד, וניהל את מחזור ההון בשיטות מודרניות. שוקן היה רב אמן במיתוג ובמיצוב. אחת ההברקות שלו הייתה התמקדות בבני מעמד הביניים, פלח שוק שלא זכה להתייחסות נאותה מצד חנויות הכלבו של אותה עת.

תוך מספר שנים, ההתחלה הצנועה הפכה לרשת ארצית שהתרחבה מסקסוניה לכל רחבי גרמניה, ומנתה בשיאה עשרים חנויות כלבו וכ- 6,000 עובדים. רשת שוקן הציעה שילוב כובש של מוצרים איכותיים ומעוצבים במחיר שווה לכל כיס, ואומצה בהתלהבות ע״י הציבור הגרמני. חנויות הדגל של שוקן הוקמו בערים נירנברג (1926), שטוטגרט (1928) וקמניץ (1930). מבני החנויות תוכננו בסגנון הבאוהאוס החלוצי ע״י אריך מנדלסון, בן טיפוחיו הצעיר של שוקן, שהפך לאחד האדריכלים המובילים במאה העשרים.

בדומה לחברת איקאה בת ימינו, שוקן ניהל את ספקי הרשת ביד רמה, ופיקח על עיצוב ואיכות המוצר בקפדנות חסרת פשרות. הוא הקים מעבדות לבדיקת איכות המוצרים, פיתח סטודיו לפרסום ולעיצוב ששירת את מאמצי השיווק והמכירות, והציע לעובדיו חבילת הטבות סוציאליות שכללה בתי נופש כפריים בבעלות החברה. בנוסף, שוקן הקים מחלקת הזמנות דואר משגשגת שסיפקה פריטי ביגוד וכלי בית בכל רחבי גרמניה, באיכות גבוהה ובמחירים נוחים.
שוקן היה מודע להישגיו העסקיים. הוא זקף את הצלחתו לנכונות לקחת סיכונים מחושבים, ולשילוב של תכנון דקדקני עם מהירות תגובה וחשיבה מקורית. עבודתו זכתה להערכה רבה מצד עמיתיו. הוא הוזמן להרצות בפני משרד הכלכלה הגרמני, מונה לחבר במועצה הלאומית לכלכלה, ונבחר ליושב ראש ארגון חנויות הכלבו בגרמניה.

ההצלחה בעסקים העניקה לשוקן את המשאבים הכלכליים ואת החופש האינטלקטואלי להתמקד בפעילות תרבותית ענפה. הוא הקים את הוצאות הספרים Schocken Verlag בברלין, הוצאת שוקן בתל אביב, ו- Schocken Books בניו יורק. בנוסף, הוא פיתח את עיתון “הארץ”, שהפך עם הזמן לאחד היומונים הבולטים בעולם ולמופת של חשיבה ליברלית וחתירה לשלום.
שוקן תמך בחוקרים ובסופרים רבים דוגמת פרנץ קפקא, ש״י עגנון, מרטין בובר, וגרשם שלום. הוא ייסד את המכון לחקר השירה העברית ואת המכון לחקר הקבלה שפעלו בספריית שוקן, אותה הקים בירושלים. העין החדה לאיכות והשכל הישר שהינחו את שוקן בעסקים שירתו אותו היטב גם בבניית האימפריה התרבותית שלו. כפי שניסח זאת בעצמו: “יש להתייחס למשאב השפה באותה הרצינות כמו לפלדה, כותנה או נדל”ן”.