פרנץ קפקא
שוקן החשיב את יצירותיו של פרנץ קפקא כנכס היקר ביותר של הוצאות הספרים שלו. קפקא (1883-1924) היה סופר יהודי שהתגורר בפראג וכתב בגרמנית. במהלך חייו הקצרים התפרסמו יצירות מעטות מפרי עטו. על אף שהיהדות והציונות לא שיחקו תפקיד בספריו, כתב קפקא על החיוניות והשאפתנות של המהגרים היהודים ממזרח אירופה, והרהר באפשרות של בניית חיים חדשים בפלשתינה-א״י יחד עם ארוסתו, פליציה באור.
במכתב שכתב קפקא לחברו הקרוב, מקס ברוד, ציווה קפקא על האחרון לרכז ולהשמיד את כל כתביו לאחר מותו. כאשר קפקא מת משחפת בגיל ארבעים, החליט ברוד להתעלם מהבקשה. הוא פנה אל מוציאים לאור גרמנים רבים בניסיון להביא לדפוס את מכלול עבודתו. אף שמרטין בובר והרמן הסה תמכו במאמציו של ברוד, המוציאים לאור הארים חששו לקחת חלק במיזם, לנוכח גלי האנטישמיות ששטפו את גרמניה.
בשנת 1933, תשע שנים לאחר מות קפקא, ובגרמניה המצויה תחת השלטון הנאצי, פנה ברוד אל שוקן. שוקן התרשם עמוקות מגאונותו של קפקא, והחליט להציב את יצירותיו במרכז מיזם ההוצאה לאור החדש שהקים בברלין, Schocken Verlag. בתקופה של אבדן דרך מוסרית ומצוקה נפשית, ספריו של קפקא התקבלו בהתלהבות יוצאת דופן ע״י המבקרים. הרמן הסה כתב כי קפקא “חוקר את תחושות הכאב והשיברון הפנימי שלנו… כיוון שניחן בכישרון רב באומנות ההרהור והסבל… ניתן למצוא בספריו את המפתח הקסום שפותח את ליבנו לא רק לבלבול ולחזיונות טרגיים, אלא אף ליופי ולתחושת נחמה”. ממקום גלותו באמסטרדם, תיאר קלאוס מאן את אוסף היצירות של קפקא “הפרסום הנאצל והחשוב ביותר שיצא מגרמניה”. הוא שיבח את שוקן כמי שהפיק “אירוע רוחני” רב-חשיבות, העומד “בבדידות מזהרת” אל מול השיממון והקונפורמיזם המשמים של “מכונת התרבות הניאו-גרמאנית”. הוא הוסיף והרהר האם נשאר אדם ברייך השלישי המסוגל להנות מן “הפרוזה הנשגבת, הסבוכה והמושלמת הזו”.
בשנת 1936 אסרו השלטונות הנאצים על שוקן להמשיך ולפרסם את קפקא. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, מ- 1945 ואילך, פורסמו מהדורות רבות מיצירותיו של קפקא בהוצאת שוקן, בשפה העברית, וב Schocken Books, בשפה האנגלית. ספרים אלה הפכו לאבני יסוד של הספרות המערבית המודרנית. כיום נחשב קפקא לאחד הסופרים החשובים במאה העשרים, אם לא החשוב שבהם.
