שמואל יוסף עגנון

שוקן פגש לראשונה את הסופר הצעיר ש”י עגנון בשנת 1915. הוא מצא בעגנון שותף לחזון הרנסנס הספרותי העברי שלו, והחליט לקחת אותו תחת חסותו. שוקן המליץ לסופר העברי הצעיר להתעמק בהגות גרמנית, וסיפק לו ספרים ותכנית קריאה. המפגש הראשון התפתח לחברות אמיצה שנמשכה ארבעים שנה, במהלכן ניהלו השניים חלופת מכתבים ערה. ספר המכיל עשרות מהמכתבים הללו פורסם בשנת 1991. (ש״י עגנון – ש״ז שוקן, הוצאת שוקן).

שוקן התאמץ למצוא מוציא לאור גרמני שיסכים לתרגם ולפרסם את כתביו של עגנון, ללא הצלחה (כיום מתורגמים ספריו של עגנון ליותר משלושים שפות). תסכול זה היה אחד המניעים שהביאו את שוקן להקמת הוצאת ספרים משלו. “כמדומני שתמצא חדשות משמחות”, כתב לעגנון, “בהחלטתי להקים בית הוצאה לאור יהודי לספרים בגרמנית ובעברית”. שוקן הציע לעגנון משכורת חודשית נדיבה לכל חייו, בתמורה לזכויות בלעדיות על ספריו. ההסכם נמשך לאורך כל ימי חייו של עגנון, לשביעות רצון מלאה של שני הצדדים. שוקן פירסם את יצירותיו של עגנון בברלין, בתל אביב ובניו יורק, וקידם אותו למעמדו כאחד מגדולי הסופרים בעולם.

במשך השנים פנה שוקן מספר פעמים לאקדמיה השוודית בניסיון לקדם את מועמדותו של עגנון לפרס נובל לספרות. הוא שלח לחברי האקדמיה עותקים של כל יצירותיו של עגנון, מתורגמות ובעברית המקורית, והפציר ברב הראשי של שוודיה ובנציגים שוודים ברחבי העולם להשתדל עבורו. מאמצים אלו נשאו פרי בשנת 1966, כשעגנון זכה בפרס נובל לספרות. לאחר שכוכבו של עגנון דרך, תהילתו הגיעה עד מחלקת התנועה של עיריית ירושלים. בכניסה לרחוב בו התגורר בשכונת תלפיות הותקן שלט עם ההנחיה “נהגו בשקט, סופר עובד!”